הורים בזמן חירום | איך שומרים על יציבות בתוך חוסר ודאות?
הנה אנחנו שוב בתוך מציאות רוויה בחוסר ודאות.
בין אזעקה לאזעקה, בין ריצה לממ״ד להתמודדות עם פחדים עמוקים, אנחנו כהורים נדרשים להיות העוגן. גם כשהלב דופק מהר, גם כשהחדשות מציפות, הילדים שלנו מסתכלים עלינו כדי להבין:
האם העולם בטוח?
האם אני בטוח?
הנה כמה כלים פשוטים וישימים שיכולים לעזור לנו לעבור את התקופה הזו יחד.
1. הלימה בין מילים למעשים
אנחנו המעטפת המגנה של הילדים שלנו. הם לומדים מאיתנו, לא רק ממה שאנחנו אומרים, אלא בעיקר ממה שאנחנו עושים.
אם אנחנו אומרים “הכל בסדר” אבל משדרים לחץ, דריכות וקוצר רוח הם מרגישים את זה. ילדים לומדים דרך התבוננות.
שאלו את עצמכם בעדינות:
- האם אני משדר את מה שאני רוצה שהם ירגישו?
- האם הגוף שלי רגוע כמו המילים שלי?
אין צורך להיות מושלמים. מספיק להיות מודעים ו״טובים מספיק״.
לפעמים עצירה קטנה, נשימה עמוקה לפני שמדברים עושה הבדל גדול.
2. למצוא רגעים של “החיים יפים”
בעת אזעקה או ישיבה ממושכת בממ״ד, האתגר הגדול הוא האווירה.
אני תמיד נזכרת בסרט “החיים יפים” של רוברטו בניני, שבו אב מצליח לייצר עבור בנו עולם משחקי גם בתוך מציאות קשה מנשוא. המשחקיות לא ביטלה את המציאות, אבל היא שינתה את החוויה הרגשית.
גם אנחנו יכולים לייצר רגעים כאלה:
- משחק קטן בממ״ד
- תחרות מצחיקה
- סיפור בהמשכים
- “אתגר משפחתי” קצר
- מוזיקה וריקוד לשחרור
הילדים לא צריכים שנכחיש את המציאות.
הם צריכים שנכניס לתוכה גם אור וחיוביות.
3. להישאר עסוקים כי המוח זקוק למסגרת
במצבי לחץ הגוף שלנו נכנס למצב הישרדותי:
Fight / Flight / Freeze.
זו תגובה טבעית ובריאה לסכנה.
אבל כשהמצב מתמשך, אנחנו זקוקים גם לשכבה נוספת: תחושת שליטה וסדר.
דווקא עכשיו חשוב לייצר מסגרת כלשהי:
- ארוחות בשעות קבועות
- פעילות גופנית קצרה בבית או לידו
- זמן יצירה
- משחק משפחתי יומי
- טקס קטן לפני השינה
מסגרת מייצרת תחושת ביטחון. וכשיש מסגרת יש קרקע לעמוד עליה.
עבור ילדים (וגם עבור עצמנו), זה קריטי.
4. לדבר. ליזום שיחה. לא לחכות.
ילדים לא תמיד יודעים לתמלל את מה שהם מרגישים.
לפעמים החרדה תצא דרך עצבנות, קושי להירדם, רגרסיה או שאלות חוזרות.
אל תחכו שהם יפתחו את הנושא.
אפשר לומר:
- “שמתי לב שהימים האחרונים קצת שונים… איך אתה מרגיש עם זה?”
- “גם אני לפעמים קצת מודאגת. זה טבעי. רוצה לספר לי מה עובר עליך?”
שיתוף מותאם גיל, נרמול רגשות ומתן מקום לפחד עוזרים לילדים לעבד את החוויה ולא להישאר איתה לבד.
המסר החשוב הוא:
פחד זה טבעי. אבל אנחנו יחד בזה וסומכים על הצבא שלנו שעובדת קשה כדי לייצר לנו את הבטחון ואת החזרה לשגרה.
ולסיום
אנחנו לא יכולים לשלוט במה שקורה בחוץ.
אבל אנחנו כן יכולים להשפיע על האווירה בתוך הבית. היציבות שלנו לא נמדדת בזה שלא נפחד, אלא בזה שנדע לנהל את הפחד ולהמשיך להיות עבור הילדים שלנו עוגן של ביטחון, חום ונוכחות.
גם בתוך חירום, הקשר ההורי הוא המרחב הבטוח ביותר.
גלית רובינשטיין, פסיכולוגית ארגונית
